החלטה בתיק תת"ע 4756-10-12

בתיק זה הורשע הנאשם בהיעדר התייצבות לדיון אליו זומן ליום 10.12.12 ונגזר עליו עונש של פסילת רשיון ל - 4 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

הנאשם עתר לביטול פסק הדין וטען כי העביר את החומר לסנגור שטיפל בבקשה לביטול פסילה מנהלית, וסמך על עורך הדין כי יתייצב לדיון ויטפל בעניינו.

הבקשה נדונה בפניי היום, הנאשם לא התייצב וסנגורו טען בשמו. המאשימה התנגדה לבקשה, טענה כי הנאשם הפגין התנהגות דומה גם בעבר כאשר לא התייצב לשימוע, וכי אף לא טרח לציין בבקשתו את פרטי עורך הדין שאמור היה להופיע בשמו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ראשית, אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין לדיון במסגרת הדוח שנמסר לידיו. כפי שכבר נפסק לא אחת, גם אם המחדל של אי ההופעה נעוץ בסנגור, הרי אין בכך כדי להצדיק באופן אוטומטי ביטול פסק הדין, ויש לראות את מחדל הסנגור כמחדלו של הנאשם עצמו, אשר אף הוא לא התייצב לדיון. ראו לעניין זה לדוגמא עפ"ת (חיפה) 29532-10-11 חמאדה ואיל נ' מדינת ישראל, רע"פ 5773/03 ג'מאל וג'די נ' מדינת ישראל, רע"פ 683/07 אשרף אל עאסם נ' מדינת ישראל, רע"פ 1381/07 דיניאן דכה נ' מדינת ישראל ועוד רבים אחרים.

לפיכך, כאשר מדובר במי שנדון לאחר שזומן כדין, הרי מוצדק יהיה לבטל את פסק הדין רק אם יראה כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין. לא מצאתי כי כך הוא הדבר במקרה דנן.

ראשית יצוין כי בבקשה המקורית לא פירט הנאשם כלל טענותיו כנגד העבירה והסתפק בטענות כנגד סנגורו (הקודם). בהחלטה זו ניתנה בבקשה ביום 18.1.13 המבהירה לו חובתו לפרט בתצהיר את כל טענותיו כנגד העבירה ומאפשרות לו לתקנה בתוך 21 יום.

בקשה מתוקנת אכן הוגשה ביום 27.1.13 במסגרתה טען הנאשם כי ביצע את העקיפה על גבי פס הפרדה מקוטע, כאשר קיים שדה ראייה מספיק. אולם העבירה המיוחסת לנאשם אינה של עקיפה בלא שדה ראייה (תקנה 47(ה)(1)) ולא עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף (תקנה 47(ה)(5)), אלא עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה - בניגוד לתקנה 47(ד).

בעניין זה לא טוען הנאשם דבר, אולם הוא צירף לבקשתו החלטת כב' השופט בכר בעניין בקשתו לביטול פסילה מנהלית שם קבע בית המשפט, לאחר עיון בחומר הראיות ולאחר שמיעת טיעוני הסנגור כי קיימות ראיות לעבירה וכי לכאורה " כתוצאה מעקיפה שביצע המבקש, רכבו (של השוטר)
ורכב אחר נאלצו לסטות לשול ולרגת עם כל הרכב, כדי לאפשר לרכבו של המבקש לעבור".

הנאשם לא סתר קביעה זו, לא התייחס כלל לעבירה המיוחסת לו ובחר כאמור להתייחס לעבירות אחרות שככל אינן רלוונטיות.

לאור האמור לעיל, סבורני כי הנאשם לא עמד בנטל להראות כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין.

עוד טען הנאשם בבקשתו כי הוא מבקש להביא בפני את נסיבותיו האישויות על מנת לזכות בהקלה בעונש. ההלכה היא כידוע כי טענה כנגד העונש אינה עילה לביטול פסק דין ולכל היותר להגשת ערעור עליו. אולם למעלה מהדרוש סבורני כי במקרה דנן אין המדובר בעונש חמור. המדובר בעבירה לה נקבע עונש פסילה מינימלי לתקופה של 3 חודשים והעונש שנגזר על הנאשם כאן אינו חורג משמעותית מעונש זה, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בעונש חמור לעבירה.

אשר על כן, הבקשה נדחית .

מאחר והתברר כי רשיונו של הנאשם נפסל מנהלית למשך 30 יום, אני מורה כי יש לנכות תקופה זו מעונש הפסילה בתיק.

מעיון בתיק עולה כי למרות החלטתי מיום 18.1.13 טרם הפקיד הנאשם רשיונו במזכירות ועליו לעשות זאת באופן מיידי.

לפנים משורת הדין אני מורה כי הקנס ישולם ב - 3 תשלומים החל ביום 1.3.13.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: